תחרותיות נתפסת בארגונים שונים בצורה שונה לגמרי.
בארגונים מסוימים מקדמים תחרות בין עובדים, מחלקות או איזורים, כדרך לתמרץ את ביצועי הארגון. בארגונים אחרים, תחרות נתפסת כגורם מזיק.
ולא לחינם. לעתים קרובות, תחרותיות בארגונים הופכת ליריבות. יריבות מובילה להתבצרות, אגירת מידע, ובזבוז משאבים על פוליטיקה. יש אפילו מחקרים שטוענים שתחרות בארגון משפיעה לרעה על שכר של נשים.
אנחנו לא באים לטעון בעד או נגד תחרות. תחרות אינה טובה או רעה לכשעצמה.
השאלה המרכזית היא - איך מתכננים תחרות שתועיל לארגון.
איך מקדמים תחרות בארגון כך שהיא תקדם יצירתיות ושיתוף פעולה, ולא תידרדר ליריבות והתבדלות?
בהמשך המאמר נשתף אתכם בפרקטיקות מעשיות לתכנון תחרות בארגון.
מאחוריהן עומד ידע שהוא תולדה של עשרות תהליכים תחרותיים שהובלנו בארגונים, וגם בראי מחקרים עדכניים הממפים את הקשר בין תחרות ליצירתיות.
אבל נתחיל בבסיס.
איך נוצרת תחרות?
אפשר להסתכל על כמה סוגים של תחרות בארגון:
תחרות נקודתית (עד שלושה חודשים) - כמו האקתון
תחרות מבנית - במסגרתה תקציבים מחולקים בין מחלקות בארגון לפי ביצועי המחלקה
תחרות פרסונלית - בונוס אישי/צוותי על בסיס ביצועים
ויש עוד.
מהרבה בחינות, תחרות בארגון, במיוחד התחרויות הנקודתיות, דומות לספורט קבוצתי. האתגר, העבודה בצוותים, ולחץ הזמן, גורמים לאנשים להיות ממוקדים במשימה כמו לייזר.
אז איך נוצרת תחרות?
חווית התחרות היא תולדה של השוואה בין מספר אנשים על בסיס מדדים זהים; ושאותם אנשים משקיעים מאמצים כדי לצאת ראשונים ולנצח.
בספורט, אקלים של תחרות קורה מאליו. לעומת זאת, בארגונים, צריכים ליצור אותו באופן יזום. ואחרי שיוצרים אותו - צריך למתן אותו.
עוצמת החוויה של התחרות יכולה לתמרץ יצירתיות או לגרום לשיתוק.
תחרות חזקה או חלשה מדי יכולה לגרום לשיתוק או לויתור. חווית תחרות מאוזנת יכולה להוציא מאנשים הרבה יותר ממה שהם רגילים.
איך מגיעים אל הנקודה האופטימלית?
יותר מדי, מעט מדי, בול באמצע!
המטרה שלנו כמארגני האקתון או כמעצבים של תרבות ארגונית, היא לייצר את העוצמה הנכונה של חווית התחרות.
מה עלול לקרות כאשר רמת התחרות מפספסת את המטרה?
הנה איך שזה נראה. צירפנו דוגמאות מהניסיון שלנו בהאקתון, אבל התיאורים כמובן תופסים לכל מופע של תחרות.
⏬ תחרות חלשה | ⏫ תחרות חזקה | ✅ תחרות מאוזנת |
|
|
|
⏬ כשחווית התחרות חלשה:
אין מוטיבציה לחשוב על רעיונות חדשים או לשפר את הרעיונות הקיימים. העובדים ציניים לגבי התחרות ולא משקיעים מאמץ.
לדוגמה:
הצוותים המתחרים יושבים בחדרים נפרדים ולא יודעים מה האחרים עושים
כל צוות עובד על אתגר אחר ואי אפשר להשוות בצורה טובה בין הצוותים
המנצח לא נבחר לפי קריטריונים ברורים ויש הרגשה שהשיפוט לא פייר או אובייקטיבי
הניצחון חסר משמעות כי המנצחים לא מקבלים הכרה משמעותית, או כי פרויקטים טובים נעלמים יום אחרי
⏫ כשחווית התחרות חזקה מדי:
תחושת המסוגלות העצמית נשחקת, וכך אנשים מעדיפים להימנע מסיכונים ואפילו מוותרים מלכתחילה. המתחרים המובילים הופכים ליריבים.
לדוגמה:
כשהציפיות מהצוותים גבוהות מדי ולא תואמות את הניסיון שלהם
כשצוותים מקבלים משוב שגורם להם להבין שהם בפיגור גדול
כשאנשים מרגישים שהפסד יהיה משפיל
כשיש פרס אחד משמעותי למנצח ואין טעם להתחרות אם לא מנצחים
✅ אבל, כשהתחרות נתפסת כצמודה והוגנת:
המשתתפים מאמינים שלפעולות שלהם יש השפעה על הדירוג שלהם, ומאמינים שסיכונים יצירתיים יכולים להביא לנצחון. ישנה הערכה הדדית בין הקבוצות המתחרות.
איך מגיעים לאיזון?
יש כמה דגשים שבאמצעותם הנהלה יכולה להביא לתחרות בריאה שממקסמת יצירתיות. אפשר ליישם אותם בהאקתון או כל תחרות נקודתית אחרת, וגם בבניית תמריצים לעבודה השוטפת של הצוותים.
כמות - ההנהלה צריכה להציג מספר סביר של מתחרים איכותיים, ולחשוף אותם זה לזה בסביבת נטוורקינג בלחץ נמוך.
איכות - המשתתפים צריכים להאמין שהמתחרים שלהם מרשימים, אך גם אנושיים כמותם ויכולים גם לטעות.
תמריץ - התמריץ לניצחון צריך להיות אמין ומשמעותי למשתתפים - חשיפה, הטמעה או מימון של הפרויקטים, פרסים איכותיים.
שיפוט - השיפוט צריך להתבצע באופן שקוף והוגן, על ידי שופטים רלוונטיים ומוערכים, לפי סט ברור של קריטריונים.
ליווי - מנטורים ואנשי מקצוע אחרים שמלווים את הצוותים צריכים להיות מתודרכים כדי לשמור על חווית תחרות מאוזנת.
חשיפה - הצוותים המתחרים צריכים לקבל חשיפה לעבודתם. עצם החשיפה הוא תמריץ להציג תוצרים מכובדים.
תכנון - התחרות צריכה להיות בנויה כך שיש ערך בהשתתפות עד הרגע האחרון. אפשר לשלב בניה של סופט סקילס, בונוסים מפתיעים שיכולים לשנות את התמונה, או לוודא שעצם החשיפה לשופטים מהווה גורם משיכה למשתתפים.